פסק-דין בתיק תע"א 2717-08

1.         לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הפרש גמול עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה ופדיון חופשה. התביעה הוגשה גם נגד מנהל הנתבעת הלל זילבר ורעייתו. בדיון המוקדם ביום 22.9.09 נמחקה התביעה נגדם בהסכמה.

2.         ואלה העובדות המוסכמות, כפי שנקבעו בדיון המוקדם הנ"ל:

א.         התובע עבד אצל הנתבעת עד לחודש אוגוסט 2003. מועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת שנוי במחלוקת בין הצדדים.

ב.         עד חודש ינואר 2004 היתה מעסיקתו של התובע חברת "חמד". לאחר מכן המשיך התובע לעבוד אצל הנתבעת, תוך שמירת רצף זכויותיו.

ג.          התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת.

ד.         התובע קיבל שכר חודשי.

ה.         התובע דיווח מידי חודש להנהלת החשבונות של הנתבעת על מספר השעות הנוספות שבהן עבד, ועל פי דיווח זה שולם לו שכרו.

ו.          התובע קיבל מן הנתבעת הלוואה בסך של 4,500 ש"ח.

3.         גמול עבודה בשעות נוספות    

התובע טוען כי עבד בשעות נוספות לפי הצורך, וכי במשך כל תקופת עבודתו שולם לו עבור כל שעה נוספת סך של 20 ש"ח בלבד. מנגד טוענת הנתבעת כי על התובע להוכיח כל שעה ושעה משעות העבודה הנוספות והנטענות, שכן על התובע גמול שעות נוספות מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ומשלא הוכיח זאת, דין תביעתו להידחות. מוסיפה הנתבעת עוד כי בחישוביו של התובע נפלה טעות יסודית, שכן חישב את הפרשי השכר שהוא זכאי להם, לטענתו, בערכי ברוטו, ואילו את השכר ששילמה לו הנתבעת חישב התובע בערכי נטו. הנתבעת טוענת כי לו היה התובע עורך את חישוביו כנדרש, היו הסכומים הנתבעים בתביעה זניחים, וניתן היה לגשר בין הצדדים. לא ניתן כל פירוט מה הם ההפרשים הזניחים, לטענת הנתבעת. הנתבעת טוענת עוד כי לאחרונה נתחוור לה כי דיווחיו של התובע לא היו נכונים, וכי לא עבד בכל השעות שעליהן דיווח.

4.         הנתבעת לא ניהלה רישום של שעות עבודתו של התובע. מנהל הנתבעת הצהיר בתצהירו כי:

"22.      ...מאז תחילת עבודתו התובע היה מגיע לעבודה בשעות הבוקר ועוזב לפי הצורך בין השעות 15:00-18:00, ובמקרה הצורך היה עובד גם בימי שישי באופן לא קבוע. אני מדגיש שהתובע לא התחיל לעבוד ולא סיים לעבוד בשעות קבועות.

23.        אני מאשר בזאת את גרסת התובע לפיה שיטת דיווח שעות העבודה הנוספות של התובע היתה כזו שהתובע הוא שהיה מדווח טלפונית ישירות להנהלת החשבונות ואנו שילמו בהתאם לדיווח שלו מבלי שבדקנו אותו, למעל בסמוך לסיום עבודתו".

מן האמור לעיל עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אכן עבד שעות נוספות. על פי הוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית. על פי הודעה שפורסמה ברשומות (י"פ 4905, 27.7.00, ע' 4328), החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה חלה על כל מי שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי.

בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 נקבע כי:

"מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו; שר העבודה יקבע בהודעה שתפורסם ברשומות את  סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה ואת הפרטים שיירשמו לפיו".

ובהודעה בדבר סוגי מעבידים החייבים לנהל פנקס שכר (י"פ התשל"ז 748; התשס"ג 3604) נקבעו הפרטים שעל מעביד לרשום בפנקס השכר ובפירוט השכר שהוא מוסר לעובדיו, ובהם, בין היתר: פרטים לגבי עובד ומעביד; התקופה שלגביה ניתן התשלום; רישום השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר; מספר ימי עבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה בהם עבד העובד בפועל; שעות עבודתו בפועל של העובד; ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה; תשלומים אחרים ופירוטם, כגון שעות נוספות ועוד.

בע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אלי אפריים ואח' (ניתן ביום 12.11.08) התייחס בית הדין הארצי לעבודה, מפי השופטת לאה גליקסמן, בהרחבה, לחובותיו הרישומיות של המעביד, ולאי קיומן. כך נפסק שם:

"אכן, בעבר נקבע בפסיקה כי אי ניהול פנקס שכר אינו מעביר את נטל הראיה למעביד (דב"ע נה/21 - 2 איזידור עבו - יעקב הרוש; לא פורסם, 12.3.96; דב"ע נה/193 - 3 זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, ניתן ביום 13.5.96).